מי אני?

לירון אלעד
‘מסע בעקבות אחד’
יוזמת ומפיקת
‘בדרך לעצמי’

אני לירון אלעד. 
בתוך העשייה המגוונת שמלווה את חיי, אני קודם כל אמא ואשת משפחה, ובהמשך לזה גם יזמת.
בת 38, נשואה לעופר ואמא לעלמא, ליבי, נגב ופלד, שממלאים את חיי באור ובאושר גדול. לפני כעשור בחרנו לעבור למושב חקלאי בנגב ולהקים כאן בית ומשפחה. באנו לנגב כדי להגשים חלום ולהקים בו משק חקלאי. מאז נולדו לי כמה ילדים וגם כמה חלומות. אני מנהלת את חיי באמונה מלאה שצריך לחלום חלומות. ולהגשים.
מצאתי שהנגב, דווקא מתוך ה’ריק’ שכביכול יש בו, מאפשר לי לייצר הרבה ‘יש’, ואני מתרגשת בכל פעם מחדש לברוא בתוכו עולמות חדשים. העולם המקצועי ממנו הגעתי הוא העבודה הסוציאלית, שם עבדתי עם אוכלוסיות מגוונות, אך המפגש המרגש והמשמעותי ביותר עבורי היה עם בני הגיל המבוגר כשהרגשתי שכאשה צעירה הייתה לי הזכות להיחשף לזקנה ולמוות ומשם ללמוד לעומק את העוצמה והמשמעות של החיים. אני מאמינה בלב שלם שהחיים הם עכשיו ושואפת כך לחיות את חיי. ילדיי יודעים שהזכות והחובה המרכזית שלהם היא להיות מאושרים.
במהלך עיסוקי כעובדת סוציאלית כתבתי את התזה שלי, הבוחנת את הזיקה בין תפיסת המימוש העצמי וההתייחסות למוות וראיינתי אנשי דור תש”ח באמצעות סיפורי חיים. החשיפה לעולם המרתק של סיפורי החיים פתחה בפני צוהר לעולם חדש, שהפך להיות עבורי כלי מרכזי מאז. הנגיעה בסיפור החיים האישי תמיד גורמת למספר לפגוש את עצמו מחדש, לפעמים באופן שבו לא זכר או אפילו לא ידע את עצמו.
בהשראת התזה ומתוך העולם של סיפורי החיים הקמתי את העסק שלי, ‘מסע בעקבות אחד’. גם ב’מסע בעקבות אחד’, בהפקה שבה מטיילים את סיפור החיים, הדבר שהכי מרגש אותי הוא לייצר עבור גיבור המסע והשותפים שלו לדרך, מסע בזמן. הוא נפגש עם עצמו במצבים שונים ובנסיבות מגוונות, משחזר חוויות משמעותיות שעלו מתוך סיפור חייו, יחד עם בני משפחה וחברים ועם מגוון אלמנטים נוסטלגיים. מצאתי שהחוויה הרגשית היא הדבר שמעניין אותי לייצר, ובכל סיפור ובכל הפקה, יש עולם חדש וסיפור חדש. כמו בעצם בכל אחת מאתנו. 
לפני קצת יותר משלוש שנים נפטר אבי במפתיע. אבא שלי היה צלם טבע ואספן, וביתו היה בית ייחודי ויוצא דופן. יום אחרי שנפטר היה לי ברור שאקים מוזיאון עם האוספים שלו. רק במהלך השבעה נחשפתי למושג ‘חדר פלאות’ ואז הבנתי שכל חיי חייתי בחדר פלאות. כבר אז ידעתי, שזה מה שאקים. את חדר הפלאות הקמתי בניצנה, והוא מוזיאון חוויתי ייחודי, שמעוצב כחדר פלאות בהשראת הבית של אבא שלי וחדרי פלאות נוספים בעולם. בחדר הפלאות החוויה מבוססת על ערך הלמידה האוטודידקטית ועל חווית החקר והגילוי העצמי, כמו שהיה אבא שלי. גם שם, המסע יהיה מסע למידה אישי חוויתי. הקמת חדר הפלאות הייתה עבורי פרק משמעותי בתהליך הפרידה ממנו והיוותה עבורי דרך לשמר את מפעל החיים של אבא שלי ולהנגיש אותו לילדיי ולקהל הרחב. 
חודש אחרי שאבי נפטר, הבנתי שבעוד כמה חודשים אהיה בת 35. מתוך עיסוקי בסיפורי חיים, ומתוך אמונה עמוקה בכאן ועכשיו, הגעתי להחלטה שאני לא רוצה לחכות לגיל 70 למסיבת חיים שכאלה והחלטתי להפיק לעצמי את מסיבת אמצע השבעים. מטרת המסיבה הייתה להזכיר לי ולאורחים שלי שהחיים הם עכשיו. זו הייתה מסיבת קונספט, שהעבירה ערכים מצד אחד, ומצד שני גם תוכן וחוויה אישית בתוכה. היו בה עמדות מובנות של עבודה אישית, כל אחת מהן פגשה את המשתתפים באמצעות משימה או שאלה בנקודה ובזמן אחרים בחייהם, בצמתים של קבלת החלטות ובזירות התמודדות בחייהם. כשחודשים וגם שנים לאחר המסיבה היו מי שאמרו לי שהאירוע הזה היווה נקודת ציון משמעותית בחייהם על ציר קבלת ההחלטות, הרגשתי שבכך בוצעה מלאכתי. 
מסיבת אמצע השבעים הייתה לי להשראה כשבניתי את ‘בדרך לעצמי’. ‘בדרך לעצמי’ הוא נקודה משמעותית בדרך שלי, האישית והמקצועית. האירוע הוא עבורי יציאה לאור והוא מצליח לחבר בתוכו את האהבות הגדולות שלי שהן יצירת תהליך, חוויה ותוכן אישי, שיוצרים בעיני שלם אחד.
אני אהיה שם. 
מצפה לפגוש אתכן.
לירון.

כל הזכויות שמורות ללירון אלעד ו'מסע בעקבות אחד' 2016  |   תקנון האתר   |צרו קשר | עיצוב האתר: טלי יחיה create it  | תכנות אתר : נמרוד אלישר neompro